פוסט אחרון
היום, כשנה מאז עליית "אחר" לאוויר - האתר נסגר.
לכישלון הזה יש אב אחד: אני.
היה לי רעיון. ניסיתי אותו. הוא לא עלה יפה.
האתר עלה כסף רב מכיסי הפרטי בלבד. המשך הפעלתו גבלה בחוסר אחריות מבחינתי. לא אנקוב בסכום, אבל הוא היה משמעותי. המשקיעים הנוספים ב"אחר" היו מנוייו, מי שעזרו בהקמתו ובתפעולו והכותבים שבחרו להמשיך ולכתוב, גם אחרי שהפסקתי לשלם שכר סופרים אחרי חצי שנה שאפתנית אך נטולת כיסוי.
מי שנותרתי להם חייב כסף, משגגה או מחוסר אמצעים, מוזמנים לפנות אלי ישירות. אם נשארו כאלה - חובם יפרע.
פער התיווך האידיאולוגי בין החזון - מגזין אינטרנט רב כותבים בתשלום בתחומים המעניינים אותנו - לתוצאה - חוסר יכולת לספק את הסחורה המובטחת ברמה ובתדירות שאליה שאפתי, הרג את "אחר".
אם בעתיד, הקרוב או הרחוק, יהפוך מודל המנויים בתשלום לחזות פני האינטרנט, אינני יודע. אני לא הצלחתי.
אין גאווה בכישלון. אבל זה גם לא מוות במשפחה. הייתי על סיפון הרפתקאות עיתונאיות אחרות שטבעו. זה תמיד קרה בבוקר שבוא התעוררנו וגילינו שאנו הקוראים היחידים של עצמנו.
אני מבקש להודות למקימים, למפעילים, למי שדאגו שהאתר יישאר באוויר, למנויים, לקוראים ללא מנוי, לכותבים ולמגיבים. הם הצליחו חלק מהזמן להבין לאן אני מכוון.
תודה לכם.
רון מיברג, מיין