*לחתת=לחטט, כמובן. שלישראלים=שישראלים.

נראה לי שמיברג הסביר את זה כבר – הקהל שלו בארה"ב לא קיים. אף אחד לא מכיר אותו שם. בארץ הוא עיתונאי מוערך ומוכר, ונראה לי שהעובדה שהוא עזב את הארץ אינה אומרת שהוא צריך להתכחש לישראליותו ולנתק כל קשר עם ישראל. עוד נראה לי אחד הוא שלישראלים שנשארו לגור בישראל חייבים לחתת בציציות של אלו שעזבו ולבדוק אם הם עשו את זה כי הם שונאים את ישראל או שהם "בסדר" וסתם רצו לתפוס אמריקה, ואז אנחנו מבינים ולפעמים מקנאים. טבעי.

לא יודע, הרקע שלי די דומה לזה של הכותב ומעולם לא הרגשתי שנוא בארץ. מן הסתם היו ששנאו אותי, אבל בכל מקום יש מי שישנא אותך (אולי זו החזות הלא יהודית שמרשה לשכני המזדמנים לדלפק הבאר בארה"ב להרגיש נוח לסנן כל מיני עניינים על יהודים). סך הכל בישראל עם רקע קיבוצי כשך צמרת אתה מעין מלח הארץ, המקביל הישראלי לחומר שממנו עושים קוורטרבאקים באמריקה, ובארה"ב אתה בסופו של דבר מהגר עם מבטא זר.

לאט לאט מגיעים אנשים למסקנה שעדיף להיות גולה עברי בחו"ל מאשר חלק מהמקום המטורף הזה כאן. גיל 60 זהו כמעט הרגע האחרון לעשות מעבר כזה.

עדו,
התשובה לדעתי היא פשוטה מדי:

הוא עושה את זה כי זה מה שהוא יודע לעשות.
זה מה שהוא עשה ב 40 שנה האחרונות, ובזה הוא טוב.

לא יודע כמה אתה מכיר את התרבות והשפה האמריקאית (ולא, מיןן ממש לא מייצגת את ארה"ב. לצורך העניין גם מנהטן לא)

ההבדל בין לכתוב בעברית עבור ישראלים ולכתוב באנגלית עבור אמריקאים זה בערך כמו ההבדל בין לכתוב שירה גרמנית למאמר אקדמי בסוציולוגיה רומנית. אין קשר.

זה שהוא לא חי בארץ לא הופך אותו לפחות ישראלי, נכון?
כמו שאמרו חז"ל: אפשר להוציא את רון מהשכונה, אבל לא את השכונה מרון

שאלתי את עצמי פעם , למה אנשים כותבים מכתבי התאבדות ? אם כל כך רע לי בעולם הזה ואני רוצה לעזוב מה אכפת לי מה יבינו או לא יבינו אלו שנשארו אחרי? מה אכפת לי מה יחשבו עלי?
אני ממילא אהיה מת.
לא, אני ממש לא חושב שלרדת מהארץ זה כמו להתאבד (בטח יש כאלו שיגידו שזה ההיפך) , השאלה היא זו: אם באמת אדם הוא חופשי ולא חייב הסברים לאף אחד והוא לועג לערימת המיתוסים והאתוסים שכולנו כאן בארץ סוחבים על גבנו. למה בדיוק הוא טורח להסביר הסברים
ולמה הוא צריך לנמק בכלל את ההחלטה שלו?
עדיין לא הבנתי למה רון מיברג גר בארה"ב ומתעקש לכתוב בעברית לישראלים, האנגלית שלו לא מספיק טובה?