את היכל התרבות החדש באריאל בנה ראש העיר רון נחמן מכספי נוצרים אוונגליסטים. מאחורי סירובם של אנשי תיאטרון להופיע שם, עומדת שאלה גדולה יותר: האם לחלק את הארץ או לא

ישראלים שצפו אמש בדיווחים הטלוויזיונים בישראל ובעולם, התגרדו עד זוב דם כמצורעים. לא מספיק להיות צודקים, צריך להיות חכמים. וכפי שהדברים נראים ישראל הבהירה שאינה חכמה וגם לא צודקת

ריב אידיאולוגי, ישראלי וקלישאתי, החריד את בעז גאון וחבריו. תחושת הז'ה-וו הקשה לצד אוזלת היד המתמשכת, הניעה אותם לעשות מעשה: הצעד הראשון מסלוני הקיטור המבושמים אל העשייה

לעתים מזהים אנשים רגע מכונן ומצביעים עליו בזמן אמת. בעז גאון זיהה רגע כזה במוצ"ש האחרון. ממה שראה ושמע, הוא קובע נחרצות שרואים את סופה של האורגיה הפוליטית של הימין הישראלי

נחוש לשפר את איכות חייו, ובאותה הזדמנות להציל את כדור הארץ, נוהג בעז גאון ב"טויוטה פריאוס". לא רק שמעולם לא נהנה כל כך, גאון מתאר את כוחות השחור שצרים על מכוניתו במטרה להכחידה

יומניו של המחזאי טנסי וויליאמס מ-1936 עד 1981, הם בעיני בעז גאון התמצית המזוקקת של מה שצריך לדעת על כתיבה עם דם מטפטף על הנייר. לנורמן מיילר היתה הגדרה שונה: "כתיבה עיתונאית היא כמו ללכת לזונה. כתיבה ספרותית היא להתאהב"

מגיע הרגע בחייו של כל פרבריסט, במיוחד רמת-שרוני, בו גובר עליו הלחץ הסביבתי הכבד מנשוא ונגזר עליו לשרך פעמיו לחנות הקרובה ולרכוש גריל עתיר BTU. מה שגבר רוצה ברגע כזה, הם חברים המבינים ללבו

מערכת החינוך הישראלית היתה אמורה ללמד את ילדינו על השואה ולא לדחוף אותם בידיים גסות אל עליית הגג של אנה פרנק ולתוך תאי גזים מטפוריים. את הפלונטר החינוכי שהוא השואה יש לפרום ביד עדינה

בנהייתו אחרי הימין הקיצוני באמריקה ואחרי כספו, מישכן הימין הישראלי את עתידה של ישראל בידי צוררים מובהקים ואנטישמיים חרופים. הקשר ההדוק הזה, שמתאר כאן בעז גאון, הוא מהחומרים המוציאים את הממשל בוושינגטון מדעתו

מחזה מאת בעז גאון, מוקדש לדיוויד מאמט