סרטים וסדרות אמריקאים מקדמים לאחרונה אידיאה מיושנת אך מהפכנית: את היתרון המובהק שניתן להפיק מלהיאחז בנישואים ארוכי הטווח בציפורניים, על פני סדרה של מעללי מין מסעירים אך נטולי תוכן ומשמעות

לא רק החוקים השתנו, אלא גם אמצעי התקשורת. יותר אי אפשר להעלים פרשה של הטרדה מינית בחדר ישיבות ובו גברים עם מטאטא גדול. הבלוגוספירה פרוצה ומי שמתנכל מינית לא יכול לסמוך יותר על קשר השתיקה הישן

אופנתי ללעוג לשמאלנים התל אביבים בולסי הסושי. קשה ללעוג להם כאשר הם קמים מרבצם, עולים לאוטובוס ונוסעים להפגין הזדהות בשייח ג'ראח

כל כך אופנתי להספיד את הרוק, שאף אחד אינו משגיח שהמת המוטל לפניו כותב בגיטרה את הבלדה הבאה שלו. אז קוברים אותו חי. חוץ מאשר, לעתים רחוקות, בתכנית הטלוויזיה "דיבור חדיש"

ה"גאפ" היה אטרקטיבי משום שהיה צריך לטרוח עבורו ולעבור בנתב"ג. עכשיו, כשהוא כאן, נשחקה ההנאה. דבר אינו מהנה בעובדה שכל אחד יכול ללכת לעזריאלי ולהיראות כמי ששב מהשדרה השלישית

כיצד קורה שאדם קם בוקר אחד ומחליט שהוא סופר? ביקשנו מנילי לנדסמן, שספרה החדש "בטוב וברע" ראה אור לאחרונה, לנסות ולהסביר את התהליך, העבודה והתוצאה

קשורות, מכווצות ולחוצות כמשחת שיניים בסוף דרכה, שבו והכיחו נשות הוליווד ביום ראשון, כי זה לא טעם טוב המכתיב להן מה ללבוש, אלא הקלגסות המתמשכת של נשים כוחניות כאנה ווינטור. דווקא באוסקר של נשים, נראו רבות כאילו נפלו ממשאית של מיחזור פחיות שתיה

מעצב האופנה אלכסנדר מקווין שהתאבד בשבוע שעבר בלונדון, הותיר חור גדול בקרב חבריו ומעריציו. בתחום המזמין שרלטנים וגונבי דעת רבים, היה מקווין אחד המקוריים, הסוערים והאמיתיים בעולם האופנה

האינטרנט מוריד את האופנה העלית מעמודי הכרומו המהודרים והנחשקים של המגזינים הגדולים לגובה עין נגיש ועממי. הכל בוטה, ישיר, ביקורתי ואלים יותר. האם לקונן על התופעה או להצטרף עליה

השבוע החלה ב-HBO העונה הרביעית של "אהבה גדולה" בעוד שבישראל עצרה המשפחה הפוליגמית בעונה השניה. נילי לנדסמן מסבירה כיצד מצליחה סדרה שערורייתית כביכול, לחבק את הצופה אל לבה ולא להרפות