כפפות המשי שעטה צה"ל על ידיו בטיפולו במקרה עריקתו מתרגיל של לוחם סיירת מטכ"ל נדב הימן, משדרת לכל החיילים המועדים לשבירה, שקשה יהיה כעת למצות איתם את הדין

ציפי לבני, מי שהיתה לרגע חולף וחמקמק, התקווה הלבנה הנשית הגדולה של הפוליטיקה, נמצאת בצלילה אידיאולוגית שסופה אינו נראה לעין. לאחרונה האשימה את ישראל הליברלית ב"בערות בתחום היהדות"

תסכול גדול ומצטבר מממשלה שאינה רואה ושומעת אותם ממטר, הופך את ישראל לדמוקרטיה של טוקבקים, ציוצים ומסרונים, הממתינה לאיש חזק שיעשה סדר

מכיוון שהמושג סיביל סרוונט הושחת בישראל ללא הכר, מתפקדת המדינה במציאות של פוטש פקידותי מלא והפיכה דה-פאקטו. הפקידות הגבוהה אינה מקיימת דרך קבע, את ההוראות שהיא מקבלת מהדרג המדיני

מערכת המשפט הישראלית מתגאה בנתון חסר תקדים: 99.8% אחוזי הרשעות. רק שניים מתוך אלף חשודים נמצאים זכאים. בלתי סביר בעליל ומעורר חשד כבד? אתם אמרתם

הבאזז שמייצר ההוא עם הג'ל בשיערו, מיותר ומגוחך, אבל הוא נושא בחובו נושאים קיומיים. כמו הפאלברה המתמשכת על כתיבת חוקה לישראל. חוקה היא נכס יקר מכדי להפקיד אותה בידי השורק של התנועה

בשעה שמאמר זה נכתב התבשרנו שסטודנטים ישראליים מארגנים קונטרה-משט להפגין הזדהות עם הארמנים. זהו פתיח ראוי לתיאור הפליק-פלאק האקרובטי שבו פצחה ישראל בנושא שואת הארמנים בזיקה לאקטואליה

בהתקפה האומללה והמיותרת על המשט אתמול, בוחר יוסי גורביץ לתאר את השתלשלות העניינים שדרדרה את צה"ל למצב שבו החייל-נער בשטח, מחליט על דעת עצמו מהו איום קיומי או אסטרטגי, ופותח באש בהתאם

העמימות הגרעינית שבה נעטפה ישראל רוב קיומה, התפוגגה לחלוטין בחודשים האחרונים. היציאה הכפויה מהארון מסירה מהדיון בפתרונות גרעיניים אפשריים את הכסות התיאורטית

אי אפשר שלא לזהות את הדימיון בין "אקסודוס" למשט הסיוע בעזה, כשם שאי אפשר להתכחש לעובדה שפעם נוספת מצליחים הפלסטינים ללהק את ישראל בתפקיד הקלגס האיזורי