אתמול שירבט המבקר מאיר שניצר 250 מילה על סרטי "מות האדמו"ר ב"מעריב". הנחת העבודה שלי היא ששניצר צפה בסרט אחר בעל אותו שם

סטיב מקווין מת בן 50 ב-1980 ועמד בקריטריון של ג'ון וויין: למות צעיר ולהשאיר גוויה יפה. הוא היה אחד השחקנים האמריקאים הגדולים של דורו, ולא להזכיר אותו היא מעילה בתפקיד

הסרט "הנסיך הפרסי" הוא העילה לדיון בתסמונת הדוד הרשע. העתקה מוכרת ומתועדת של שנאת אב ואם אל הדוד שלא עשה דבר חוץ מלהיות שם

בזמן אמת נראתה 1999 כשנת-ציר דרמטית בתולדות הקולנוע האמריקאי, ודלת לעידן חדש. אבל 1999 היתה זן לעצמה. היא לא הובילה לשום מקום והקולנוע שב לסורו

בהקרנה פרטית לסרט שטרם יצא להפצה, גילה חיליק גורפינקל שותפות מפתיעה. בין אביו, צלם הסרט, ובין שמוליק קראוס

מסתבר שלא הכל ציני. "צעצוע של סיפור 3" הוא האפוקסי המדביק אב לבנו, פעם אחר פעם. תנו לדמעות לדבר

ספק אם נראתה פנינה יהודיה יקרה יותר מרב גדול בתורה שהעצה שהוא נותן למעטים הזוכים לראות אותו, הן שורות משיריה של "ג'פרסון איירפליין"

באחת הסצינות בסרט על כריס ריאה, הוא נראה מסדר לפניו את התרופות הרבות שעליו לקחת כל יום כדי להישאר בחיים. שובר לב. אחר כך הוא עולה לבמה ונותן ביצוע מדהים של The Road to Hell - ומחייך

בגיל 77, מגלם מייקל קיין הבריטי את הדמות שגילם צ'רלס ברונסון לפני 40 שנה, לא בהצלחה גדולה. בחיי כל שחקן מגיע היום שבו אינו יכול יותר להתעלם מגילו

השבוע מתקיים בסינמטק תל אביב פסטיבל סרטי סטודנטים מהעולם. לרעבים בין הסרטים, מצורפת המלצה למזללות הסמוכות