סטיב מקווין (צילום: גבי רונה)
Steve McQueen Steve McQueen
When I was a little boy I wanted to grow up to be
Steve McQueen Steve McQueen
The coolest doggone motherscratcher on the silver screen
I’d drive real fast everywhere no one would ever catch me
and I’d kick your ass if you pissed me off so be careful what you ask me
and I’d never have an empty bottle or an empty bed
and as cool as Paul Newman is I bet Steve could whup his head
Steve McQueen……………………….
Bullet was my favorite movie that I’d ever seen
I totaled my go-cart trying to imitate that chase scene
That Duster had six hubcaps, know what I mean
and I love the way they all flew off when it landed in that ravine
Steve McQueen……………………….
I really loved The Getaway back when I was eight
that pussy Alec Baldwin sucked in the remake
and speaking of pussy, I guess Steve got it all
He fucked Faye Dunaway and he fucked Ali McGraw
Steve McQueen Steve McQueen
When I was a little boy I wanted to grow up to be
Steve McQueen Steve McQueen
The coolest goddamn mothefucker on the silver screen
(yee-haw)
(suddenly the scene turns slow and somber, as a campfire harp plays in the background)
I went to see The Hunter on my first date
The Hunter was the last movie Steve McQueen lived to make
They took my drivers license when I was just sixteen
the year Mesothelioma killed Steve McQueen
lyrics by Patterson Hood
music by Drive-by Truckers (Cooley, Hood, Howell, Lane, Neff, Stacy)
"שלושים שנה למותו של סטיב מקווין", אמר המייל ששוגר ממיין, "צריך לחשוב על דבר מה ראוי".
בדקתי. סטיב מקווין נפטר בשבעה בנובמבר 1980.
ימים אלה גדושים בהופעות רוק מיובאות ומקומיות, להן מוקדשים רוב ערבי הפנויים. אחרים היו תפוסים על ידי משחקי הסיום של המונדיאל. למרות שאינני נמנה על אוהדיו השרופים של המשחק, מצאתי את עצמי עוקב אחרי אליפות העולם. אם היה מדובר במישהו אחר, הייתי מחכה עד אוקטובר. מה בוער? אבל כשהנושא הוא סטיב מקווין – זה סיפור אחר.
המשימה שהוטלה עלי, החזירה אותי באחת חזרה לשנות נערותי, גם כדי לדלות מהן זיכרונות שנצרבו בזמן אמת. שוב הייתי הילד בגיל בר המצווה, הצופה בסרטיו של סטיב מקווין בפה פעור.
סטיב מקווין (צילום: גבי רונה)
מי שזוכר עדיין את סטיב מקווין – שלושים שנה הם זמן רב לזכור בעיקר עבור כה רבים שנולדו אחרי מותו בגיל 50 – מקשר את שמו קודם לשלושת סרטיו הגדולים: "הבריחה הגדולה", "בוליט", ו- The Thomas Crown Affair, שלשמו הישראלי "השוד המושלם", לא אתרגל אף פעם.
הסרט הזה, בין הרגועים בסרטיו של מקווין, הזכור בעיקר בשל נשיקה צרפתית מתארכת המתועדת במצלמה המקיפה סחור-סחור את מקווין ופיי דאנאוויי כמי שאינם זקוקים לחמצן, זכה לרימייק חיוור בהשתתפות פירס ברוסנן ורנה רוסו. אבל כאשר אני ניצב מול המדף הקטן המוקדש לסרטי מקווין ב"אוזן השלישית", אני חש כאילו נכנסתי למכונת זמן. במאים, שחקנים וסרטים ניבטים בי, אייקונים אחד אחד, גדולים מהחיים, שרידים מעולם נעלם.
הצפייה המחודשת בפילמוגרפיה הייחודית של מקווין, הבהירה לי מדוע זכה בכינוי Mr. Cool. נכון, ברבים מסרטיו הוא אוחז בכלי נשק כזה או אחר, אבל לא פחות מאשר הוא משגר מהם כדורים, הוא צולף מעיניו הכחולות מבטים המצמיתים את הנועזים שבגברים, באותה מידה שהם ממיסים את לבבות הנשים.
שמו של מקווין צריך להיות מוצמד לערך נון שלנטיות במילון. וגם לאנדרסטייטמנט. את הדרך האגבית, בה התנהל על המסך, השקט הנפשי שאפף אותו והשלווה התמידית שבה היה שרוי, ועד הפרסונה הקולנועית שלו שהכותרתLaid back כתובה עליה בכל מצב, גם באלימים והנפיצים ביותר, אי אפשר ללמד בבתי ספר למשחק.
אינך יכול לחוש אלא הזדהות גדולה ואמפתיה עצומה, לכל דמות שגילם אי פעם. גם אם היא היתה בצד הלא נכון של החוק.
סטיב מקווין. הנער הכל-אמריקאי המושלם
נהוג היה לומר עליו שניחן במראה הכל-אמריקאי. שהיה הארכיטיפ של הגבר האמריקאי, בימים שגברים אמריקאים שבו ממלחמות, גרומים ורזים, לא גבוהים ולא נמוכים, והדמוקרטיה הנאיבית ניבטה מעיניהם הכחולות. היו לו, מה שהמינגוויי היה מכנה, פנים טובים, עגולים וחייכניים. שיער בלונד גזוז קצר, חוץ מאשר בסרטיו המאוחרים יותר. הנון- קונפורמיזם שניבט תדיר מעיניו הקוראות תיגר על כל מה שזז, הפך אותו לסמל סקס בעיני נשים.
הוא היה האנטי-גיבור החביב עלי בנעורי. המאצ'ו הכי רחוק ממאצ'ו שהיה אי פעם. הוא היה גבר דק ונמוך קומה, ממש צוציק. ולעתים נדירות בלבד הרים ידיו בסרטים או דיבר הרבה. הוא היה לאקוני להרגיז. פול ניומן, שחקן נוסף שלא היה קוטל קנים ובעל עיניים כחולות, ששיחק מול מקווין ב"המגדל הלוהט", הסרט שמולו נמדדים סרטי אסונות עד היום, אמר שמקווין, המופיע אחרי אמצע הסרט כמפקד הכבאים, מול ניומן, ארכיטקט הבניין העולה בלהבות, נתן בו, ודרכו במצלמה, מבט אחד, וניומן ידע שהלך עליו.
סטיב מקווין ב'בוליט'
יש זיכרונות הנקשרים לאירועים שונים מהחיים, ואת זה של "הבריחה הגדולה", לא אשכח לעולם. הייתי כבן שלוש-עשרה. אבי ז"ל, שמאוד אהב סרטים בכלל וסרטי אקשן בפרט ("פיף-פאף", כינתה אותם אמי ז"ל), קנה לשלושתנו כרטיסים להצגה הראשונה. (אינני זוכר מדוע אחותי, אז בת תשע- עשרה, לא הצטרפה אלינו. אולי תכננה לחגוג בדירה בזמן שנהיה בסרט).
הייתי מאוהב באותם ימים בילדה בת שתיים-עשרה שגרה בבית השכן. תמי היה שמה. היא חלתה והלכתי לבקר אותה. כמובן ששכחתי מהסרט וישבתי אצלה שעות. אנחנו מדברים על שנת 63', טלפון סלולרי לא היה אפילו רעיון בסרט מדע בדיוני. לטלפון קווי המתנו שנים. הורי, שלא ידעו היכן אני, השתגעו מרוב דאגה; הם ידעו עד כמה אני אוהב ללכת לקולנוע, ולא היו יכולים להעלות בדעתם איפה אני יכול להיות, והריצו תסריטים אפוקליפטיים בראש. כשהגעתי לבסוף הביתה, כלל לא מודע לדרמה, מצאתי את הורי על סף התמוטטות עצבים.
קיצורו של דבר, לקולנוע "פאר" הגענו הרבה אחרי שהסרט התחיל, ולכן הלכנו לצפות בו שוב כמה ימים אחרי כן. כך שאת סצינת הקפיצה עם אופנוע ה"טריומף" מעל לגדר התיל, בין גרמניה לשווייץ הנייטרלית, ראיתי פעמיים. היום אני יודע שסטיב מקווין לא תמיד היה יכול לעשות את כל הפעלולים שלו בעצמו, כפי שרצה. תחביבו היה מירוצי מכוניות ובעיקר אופנועים. הוא אהב לבצע את קטעי המרדפים בעצמו. אבל ענייני ביטוח מנעו זאת ממנו, וכפילים כמו באד אקינס וג'ף סמית, איישו את מושבי האופנוע והמכונית בחלק גדול מהסצינות.
מקווין תכנן בעצמו את הבאגי, רכב החולות מ- Thomas Crown Affair, עם מנוע 250 כ"ס של שברולט קורבר. בצילומי "בוליט" הוא נהג בשש מכוניות "מוסטנג" ג'י.טי 390, (שלושים שנה אחרי זה, פורד יצרו את דגם ה"מוסטנג בוליט" כמחווה לסרט). אבל דווקא סרט המרוצים שלו, Le Mans, בו גילם את דמותו של מייקל דילייני ב"פורשה" 917, היה כישלון אמנותי ומסחרי.
סטיב מקווין בסרט 'הבריחה הגדולה'
כשראיתי את "הבריחה הגדולה", הייתי כבר בוגר "מבצע בורמה", "שבעת המופלאים" ו"גיהינום לגיבורים". את השכלתי השלמתי באיחור, כשראיתי את "מישהו שם למעלה אוהב אותי", אחד מתפקידיו הראשונים, והקטנים של מקווין מ-1956, בדרמת האגרוף שבה כיכב בן דורו פול ניומן.
מלבד קלינט איסטווד, שגם הוא נמצא בחורף של חייו, רוברט דובאל, או ג'ין הקמן שפרש ממשחק, אינני יכול להצביע על מי מכוכבי הקולנוע של היום, אשר קורץ מהחומר ממנו היו עשויים הגדולים מהחיים: מרלון ברנדו ג'יימס דין, פול ניומן, גרי קופר, לי מרווין, ג'יימס קובורן, יול ברינר, הנרי פונדה, אודי מרפי, רוברט מיצ'ם, ג'ייסון רוברדס, קרל מלדן, בריאן קית', ארתור קנדי, מרטין לנדאו, אדוארד ג'י רובינזון, וויליאם הולדן, הנרי פונדה, אנתוני מקווין, בן ג'ונסון, ג'ו דון בייקר; רבים מהם חלקו מסך עם סטיב מקווין בסרטיו. אני וודאי שוכח כמה מהם. אולי אני סנטימנטלי ורומנטיקן יתר על המידה. אבל אני מאמין שהאיכויות שהם הביאו למסך, עברו מן העולם יחד איתם.
לא כל סרטיו של מקווין היו יצירות מופת. אבל על כל סרט בינוני, היו לו שניים נהדרים. את תשומת הלב הראשונה קיבל ב-The Blob, סרט אימה משנות ה-50'. "הנער מסינסינטי", מול אדוארד ג'יי. רובינזון הגדול, אחד מסרטי הפוקר הגדולים של כל הזמנים, מיצק את מעמדו. אבל הקריירה של מקווין נחלקה לשניים: לפני "בוליט" ואחריו.
פיי דנאווי וסטיב מקווין, ואותה הנשיקה המפורסמת
עם סן פרנציסקו כשחקנית משנה, עם ז'קלין ביסה, שאף אחת לא נראית טוב יותר בסוודר, ועם רוברט ווהן, גילם מקווין שוטר אמיתי, שבהמשך היה מעורב בחקירת הרוצח הסדרתי "זודיאק". מקווין שמצא את הגרוב שלו, מנגב את הסט עם כל מי שנקלע לדרכו. הוא כל כך cool, שאינך יכול לצפות בסרט ללא סוודר. המרדפים בעיר המגובנת, הם מהטובים והאותנטיים שצולמו אי פעם. ובהם נהג מקווין בעצמו.
* * *
יול ברינר מעולם לא סלח לו על שגנב ממנו את "שבעת המופלאים". עם צוות שכלל את קובורן, צ'רלס ברונסון, ווהן, הורסט בוכהולץ האוסטרי, ברינר ואילי וולך, עשה מקווין במערבון כבשלו. ברינר שפך מנוע בניסיון ל"שחק". מקווין אמר הכל בטריקת רובה ציד, בלומר "אהה", באופן בו היטיב את המגבעת על ראשו.
"הבריחה", על פי סיפור של ג'ים תומפסון, הפגיש אותו עם אלי מקגרו, ללא ספק אחת השחקניות הקלושות של דורה, שהיתה נשואה באותם ימים למפיק-העל רוברט אוונס. אוונס הריח את הטסטוסטרון ממכסיקו עד אל.איי, והזדרז לסט, רק כדי למצוא את מקווין ורעייתו שקועים ברומן עמוק, שנגמר בגירושיו של מקווין מאשתו הראשונה נלי ובנישואיו למקגרו.
בבימויו של סם פקינפה, היה "הבריחה" יצירת מופת של זמנו. מה שמעורר את התמיהה הרגילה בדבר הצורך לרימייק עם אלק בולדווין וקים בסינג'ר, לפני פרידתם המכוערת.
אף אחד לא נתן רבע סיכוי למה שיצליח מקווין לעשות ב-Junior Bonner, גם הוא של פקינפה, על רוכב רודיאו מזקין. אלא שמערכת היחסים אם משפחתו בסרט, בעיקר עם אביו בכיכובו של רוברט פרסטון, הפיקו יצירה מופתית נוספת.
רשימת הסרטים אשר בהם כמעט לקח חלק, מסקרנת ומעלה את השאלה "מה היה אם": מקווין סירב לשחק ב"אחד-עשר של דני אושן" המקורי. ויתר על "הנהג", "אפוקליפסה עכשיו", "הארי המזוהם", "הקשר הצרפתי" ו- California Split, וגם על "קיד וקסידי" (עורכי הדין שלו ושל פול ניומן, לא הגיעו להסכמה בנוגע למיקום שמותיהם על הפוסטר). הוא היה מעוניין בתפקיד ב"רמבו", כאשר הספר יצא ב-72', אבל נדחה על ידי המפיקים, כי היה אז בן למעלה מארבעים, ונחשב כמבוגר מדי לתפקיד. אם רק חלק מהתפקידים האלה היה מתממש, הקריירה של כמה שחקנים מעולים אחרים, היתה נראית אחרת לגמרי.
פייד דנאווי וסטיב מקווין
הסיפור שממחיש וממצה את דמותו של סטיב מקווין בצורה הקולעת ביותר, קשור לתפקיד אותו גילם לבסוף ריצ'רד דרייפוס ב"מפגשים מהסוג השלישי": סטיבן ספילברג מספר בתוספות ב- dvd של הסרט, שמקווין היה בחירתו הראשונה. הוא הלך לפגוש אותו בבר כלשהו, ומקווין ישב שם והגיר לתוכו כוס בירה אחת אחרי השנייה. הוא אמר לספילברג שאינו יכול לעשות את התפקיד, כי אינו מסוגל לבכות לפי הוראה.
זמן לא רב לאחר מכן, חלה מקווין בסוג אלים של סרטן ריאות שאינו ניתן לריפוי. הוא עבר סדרות של טיפולים קונבנציונליים שלא עזרו, אבל הגבר הצעיר והנחוש, בחר להיתלות בכל בדל של תקווה. מרפאה ניסיונית במכסיקו, הציעה באותם ימים טיפול שרלטני ושקרי, תרופה שהיתה מבוססת על חרצני משמשים ונקראה ליאטריל. מקווין עבר טיפול במכסיקו, עם אשתו השלישית לצידו. הטיפול נכשל כצפוי וב-7 בנובמבר 1980, מת מקווין והוא בן 50 בלבד. ניומן, בן דורו, חי עד גיל 82, ועשה את רוב הסרטיו הטובים אחרי גיל 50.
סטיב מקווין (צילום: גבי רונה)
בין אם הוא מחזיק את הקלפים קרוב לחזה ב"סינסינטי קיד", נוקם את רצח הוריו באכזריות ב"נבדה סמית", חובש מגבעת סטסטון ב"תום הורן", כובע פלדה בג'ונגלים של בורמה, או כומתת מלח ב-Sand pebbles, מגלם אסיר מיתולוגי ב"פרפר", שודד שרמנטי מול פיי דנוויי או איש משטרה מול ז'קלין ביסה, לדרך בה סטיב מקווין שובה את לבך בלי להתאמץ, לא קמו מתחרים.
מפעם לפעם צץ שחקן צעיר ועכשווי המשווה לשחקן עבר כלשהו. קווין קוסטנר, שהיה אמור לאייש את המשבצת של גארי קופר, הוא רק דוגמא אחת. אבל אף אחד לא מועמד "לרשת" את סטיב מקווין. מאז שהלך לפני שלושים שנה, בן חמישים בסך הכל, כמעט צעיר לנצח, מישהו, למרבה המזל, שבר את השטאנץ.
עשרת סרטיו הגדולים של סטיב מקווין:
- The Great Escape
- The Magnificent Seven
- Bullit
- The Sand Pebbles
- Papplion
- The Getaway
- Junior Bonner
- Tom Horn
- Nevada Smith
- The Hunter
Well I went to bed in Memphis
And I woke up in Hollywood
I got a quarter
in my pocket
And I'd call you if I could
But I don't know why
I gotta fly
I wanna rock and roll this party
I still wanna have some fun
I wanna leave you feeling breathless
Show you how the west was won
But I gotta fly
I gotta fly
[CHORUS:]
Like Steve McQueen
All I need's a fast machine
I'm gonna make it all right
Hoo hoo
Like Steve McQueen
Underneath your radar screen
You'll never catch me tonite
Hoo hoo
I ain't takin' shit off no one
Baby that was yesterday
I'm an all American rebel
Making my big getaway
Yeah you know it's time
I gotta fly
[CHORUS]
We got rockstars in the Whitehouse
All our popstars look like porn
All my heroes hit the highway
Cause They don't hang out here no more
You can try me on my cell phone
You can page me all night long
But you won't catch this freebird
I'll already be long gone
Like Steve McQueen
All we need's a fast machine
And we're gonna make it all right
[CHORUS]
lyrics and music by Sheryl Crow
-
תגים: סטיב מקווין
סטיב מקווין הצליח פעמיים לרגש אותי. ב'הבריחה הגדולה' וב'4e sand pebbles.The Sand Pebbles'. בסרט זה, לצידה של בעלת הפה הענק(פיזית)קנדיס ברגן. בספר 'זיכרונותיו של גנב ספרים' מספר גיבור הספר שהוא רוצה לכתוב סיפור בשם 'רקוויאם לסטיב מקווין'. הקלטתי את סרטיו ושמרתי אותם על תקליטורים עד שהשגתי מקרן ומסך ראויים להקרין את סרטיו וסרטים של אחרים אבל לסטיב מקווין שמור מקום טוב בזיכרונות. אגב, שני סרטים שלו לא הייתי שם ברשימת עשרת הסרטים הטובים שלו:טום הורן והפרפר. האם הזכרת בנבדה סמית שזה לפי סיפור של הרולד רובינס ושהוא שיחק לצידה של שחקנית ישראלית?גילה גולן?
שלום,
המלצתי על הפוסט שלך אצלי בבלוג
קטגוריה-קולנוע
http://blog.tapuz.co.il/estan
מאסתי
נזכרתי באיחור: הוא התעקש בזמנו על בימוי הסרט לפי מחזה של איבסן בשם 'אויב העם' וזה היה מספר חודשים לפני מותו. הסרט הוסרט ברוב מימונו של מקווין שחשב לעשות פעם אחת בחייו סרט 'אינטקלטואלי'. התוצאה ידועה.
אח, סטיב מקווין, סטיב מקווין. לא עושים אותם יותר ככה. (באנגלית זה נשמע יותר טוב.)
כולנו רצינו להיות סטיב מקווין וכולנו נגמור כמו וודי אלן, תרחים זקנים חרמנים (רק בלי הפנטהאוז על הפארק ובלי הקוריאנית שהיא גם במקרה בתך החורגת, שעל זה באמת אפשר לוותר).