שנים רבות מדי היתה השבת המתוארת כאן שגרת חיי. עד שיום אחד התעוררתי וגיליתי שכל הקולינריה הסיזיפית הזאת, באלף שקל לארוחה, היא חד סטרית לחלוטין – וחדלתי

עד היום טרם החלמתי ממסיבת יום הולדתי ה-40. באורח פלא, שהוא גם עדות למה חשבו עלי, הביאו לי חברי המעטים מתנה: סטים זהים של ספלי נירוסטה קטנים לאספרסו

בשיאו של המשבר הכלכלי סעדתי בגפי בניו יורק. סטייק גדול, מדמם ויקר מדי. מעולם לא חשתי בזוי נקלה כל כך. סיפור אמיתי

שבועיים בצרפת בעונת המצות, הספיקו לענר טל לפתח כמיהה עזה להיות צרפתי. אין סיבה לנער את מרססי הצבע משום שטל אינו מוכן לוותר על ישראליותו

זה התחיל כאשר גימ"ל וסם המדמם מנוחתם עדן, הזהירו אותנו להתרחק מהמצ'ומה ועל תולדות השיוש וניקולסון הסביר למלצרית היכן לשים את העוף. מיברג וגורפינקל שוב יורדים למחתרת

הבעיה של סוציומטים הלוקים במיזנטרופיה היא שחברים בפוטנציה אינם דולקים אחריהם ברחוב. אם אתה מוכן להתעלם מהשמות המודרניים וההתנהגות הפוסט-יאפית, אין שום דבר שרוסטביף מדיום-רייר לא יתקן

מדור האוכל השבועי של "אחר": סיפור. ספר. מתכון. אנקדוטה. ציטוט. לערבב היטב

אינך יכול לחזור הביתה. ספק אם אתה יכול לבקר בו. נתן ז"ך הסכים אתי שאין דבר מזעזע יותר מלחיות ממזוודה היכן שהיה ביתך

קשה לאכול בניו יורק רע, אבל ארוחה המתנפלת על כל החושים וגורמת לך לעזוב את המסעדה סתור שיער, חולצתך פרומה ותפוסה ברוכסן המכנסיים, אינה מונחת ברחוב

מהגרים לאמריקה אוהבים לחם. אלא שאם מנכים את הערים הגדולות והמגוונות אתנית וכמה מאחזים רופפים מאמריקה, הלחם הוא דרעק