מה שיפה, לטעמי, בקטעי הארכיון ההיסטוריים הללו, היא העובדה שאינך יכול לשוב ולשנות אותם. הטמבל שכתב ב-2004 שלג'ון קרי יש סיכוי נגד בוש, הוא אני

ברנרד מיידוף המועל הפנומנלי, אמר בשבוע שעבר מהכלא, שכל קורבנותיו יכולים לדפוק את עצמם. ועדיין לא ברורה המוסריות של לדון אותו למאסר לשלוש תקופות חיים

מול הרפיסות, דלות החומר והכניעה לאינטרסים כלכליים של רשתות הטלוויזיה, טוב שיש את מייקל מור. הבעיה היא שווידיאו-אקטיביזם מנסה לעשות עבודת קודש בכלים ובשפה של ערוץ 2

החוק האמריקאי המאפשר גישה לחומר סודי חסוי מטווח בטוח של שנים רבות, נותן בידי היסטריונים ועיתונאים עדויות קריטיות ללמוד מהן. החומר על מלחמת וייטנאם והשיחות בעניינה, יכולים להקפיא את דמו של נחש

בבחירה שניתנה לו, בין ללכת לכלא או להתגייס לצבא, בחר פיטר מודי ללכת לווייטנאם. הוא חזר מוכה אייג'נט אורנג' ופוסט-טראומתי ומעולם לא שב להיות הבעל והאב שהיה. סיפור קצר

בימים שבהם הופך החומוס לאחד מאבות המזון האמריקאיים בהיקף ובנהיה אחריו, נמצא כופר שלבו גס בלהיט והוא מחפש מאכל ישראלי אותנטי ולא דבר נוסף שכייסנו מהערבים

תחקיר תפקידו האמיתי של ארנסט המינגוויי במלחמת האזרחים בספרד, חושף עובדות מרות על נטיותיו ומעשיו האמיתיים של הסופר המהולל. הוא היה סופר גדול, לא מלאך

אני מחבב את האמריקאים ובחרתי לחיות ביניהם, אבל אין לי צורך דחוף להחזיק בדרכון מטעמם. מספיקה לי ויזה

ספורט מקצועני מוציא ילדים עניים מהגטו ועושה אותם מיליונרים. בסוף הקריירה שלהם, בגלל מגוון סיבות טרגיות, רובם שבים לגטו. אלא שהפעם אין מה שיציל אותם

אחרי שנים רבות ושמנות, עולה כעת ליגת הכדורסל האמריקאי על שולחן הניתוחים לקיצור תיאבון. יש בליגה קבוצות רבות מדי והן מפסידות כסף. מה שלא יהיה, כוכבי הכדורסל אינם מתכוונים לשאת בקיצוצים לבדם