כאשר עבדנו ב"מעריב" היינו דודו גבע המנוח ואנוכי, קולגות פר-אקסלנס. עם מעברו ל"העיר", פרץ מגבע צורך בלתי נשלט לכסח אותי. כמובן שעניתי לו

מה קורה לעיתונאי המחליט לנעול את הפה והמחשב לחודש, להיעלם בנכר ולקוות שיעזבו אותו לנפשו? אש התופת גוברת ואינה מרפה

בשנותיו הראשונות, כשהוא מנסה להגדיר עצמו תוך כדי תנועה, נע "חדשות" בין עיתון שמאלי וליברלי לטבלואיד סופרמרקטים נחות. כיסויו את פרשת הירצחה של הדס קדמי, היה מנקודות השפל הגדולות שלו

על פי מצבו של ענף המו"לות הישראלי, הגעגועים לאהד זמורה ז"ל רק הולכים וגדלים

ההתעלמות גסת הלב מהמתים שאינם אסירי תודה ולא מתו על האסימון שלנו ממשיכה לבלוט באותיות שחורות על גבי העיתונים הישראלים

חיליק גורפינקל מגיב על דברים שכתב כאן אתמול רון מיברג

זה קרה בפסח. שתקתי והקשבתי. כאשר פתחתי את הפה ורציתי לומר משהו, שום דבר לא יצא

בשל יריעתו הקצרה, מותם של עיתונאים חושבים ובעלי היגד מקורי כאריה כספי ואהוד אשרי, חשף דלות מחשבתית ב"הארץ". צמצומם של טורי האורח, מעצים את התחושה

אחרי אתרי הקרבות המסוכנים בעולם, 23 ספרים ופרס פוליצר, נהרג דיוויד הלברשטם בתאונת דרכים בקליפורניה

בכנס דל משתתפים ב"בית סוקולוב" השבוע בנושא "מצב העיתונות הכתובה", הסכימו הדוברים שהמצב קשה, שאין להם פיתרון וחלפו על פני שולחן הבורקס ומיץ התפוזים בדרכם הביתה